top of page

פרופ' אמנון שפירא ז"ל – איש תורה ועבודה, חלוץ ומחנך, חוקר וסופר


חידושים וחדשות מספריית ישיבת הר עציון מאת: דוד ארונובסקי



לפני למעלה מחודש בו' ניסן , נפטר פרופ' אמנון שפירא ז"ל. (להלן: א"ש) הוא נולד ב 1935 בתל אביב למד בבי"ס ביל"ו, בתיכון צייטלין ובישיבת הדרום, מילדותו היה פעיל בבני עקיבא ואף שירת בנח"ל בגרעין "גאולים" של בני עקיבא. הקומונר שלו היה הרב חיים דרוקמן אתו שמר על קשרים קרובים כל חייו. בשנת 1953 הצטרף לקיבוץ טירת צבי, ועבד כמורה בבית הספר האזורי בשדה אליהו[.. בתחילת שנות ה-70 היה שליח בשיקגו. סיים למודי תואר ראשון ושני בתלמוד ותנ"ך באוניברסיטת בר-אילן. והשלים שני תוארי דוקטור: בספרות עברית מהסמינר היהודי בניו-יורק, ובמקרא מאוניברסיטת תל אביב. ולימים שימש כמרצה לתנ"ך בבר אילן ובאוניברסיטת אריאל. וחבר מליאת מועצת יש"ע ונאמני תורה ועבודה ויו"ר מעלה – המרכז לציונות דתית.

אולם התפקיד שעמו היה מזוהה יותר מכל היה "מזכ"ל בני עקיבא" תפקיד שבו כיהן בשתי קדנציות 1978-1981, ושוב בסוף שנות השמונים. ב1980 יצא הספר "קדושים תהיו – הלכות והליכות בחברה ובתנועת הנוער" (ד / 8.215 / 020) העוסק בהלכות צניעות וחברה מעורבת בכל תחומי החיים של נוער ומבוגרים בחברה דתית מודרנית [הספר נכתב ע"י הרב שמואל כ"ץ בוגר הר עציון ומרכז הרב ובעותק שהוא מסר לספריתנו הוא כותב "בתודה ובהוקרה על שנות לימודי בישיבה, בספריה הישנה התחיל ספר זה לקרום עור וגידים"] בסוף הספר מופיעה תשובתו של רבה הצעיר (באותם הימים) של קשת הרב שלמה אבינר, שבה הוא כותב שקיום של תנועת נוער מעורבת אסור על פי ההלכה, הפסיקה הנ"ל של רב מוערך בקרב הצעירים הדתיים דאז גרם לסערה רבה, חניכים ומדריכים רבים נבוכו, והועלתה דרישה להפריד את תנועת הנוער בני"ע או עכ"פ להקים סניפים נפרדים למעוניינים בכך, אני זוכר כחניך בחב"ב בסניף מרכז בירושלים באותם הימים, שזה היה הנושא בה' הידיעה שהעסיק אותנו באותם השנים, והוויכוחים היו סוערים וקשים. כמזכ"ל התנועה הרגיש א"ש שהוא צריך לפרסם "תשובה מסודרת" והוא פרסם את החוברת "תשובה לחברים השואלים בענין חברה מעורבת (בנים ובנות) בבני עקיבא בימינו (ד / 1.9 / 12 – מרכזיה פדגוגית), את החוברת הוא פתח כך:

"יום ב' לסדר: "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם", תש"מ

להרב שלמה אבינר – שלום עד העולם!

נזדמן לי לאחרונה לעיין בתשובה שלך בענין הצטרפות לתנועת נוער מעורבת והדרכה בה (בקובץ

"קדושים תהיו", עמ' 246-249);העליתי כמה השגות לאותה תשובה ואפרוש אותן לפניך.

נשאלת שלש שאלות, והשבת שלש תשובות, כדלקמן:

שאלות. 1) האם התארגנות מעורבת של בנים ובנות מותרת? 2) האם קיום תנועת בנ"ע ועזרא הוא דבר טוב, או לא? 3) מה יש ליעץ למי שפונה בשאלה האם מותר לו להצטרף לבני"ע?

על שלש השאלות הנ"ל ענית כדלקמן:

תשובות. 1) היא (=ההתארגנות) "אסורה בהחלט ואין כאן צל של ספק". 2) בנ"ע ועזרא הן תופעה של קידוש השם ברבים! 3) (בקיצור) – הרוצה להצטרף לבני עקיבא – יעשה שאלת חכם.

כיון שאני חבר בתנועת נוער מעורבת ופעיל בה במשך הרבה שנים, עוררו אותי דבריך החמורים לברר את הנושא מיסודו. בדיקתי זו העלתה כמה וכמה שאלות, הן על עצם המקורות שהבאת, והן על הדרך בה פירשת אותם. ברשותך אפרוש בפניך בפרוטרוט השגות אלה, השאלה הנידונה היא מן הקשות והמורכבות ביותר לחינוך הדור הצעיר כיום, וצריכה בירור אמיתי מתוך זהירות וחרדת קודש.

אפתח בתמיהה: הרי תשובה מספר 1 שענית – אינה מאפשרת כלל תשובה מס' 2, שהרי אי אפשר "לקדש את השם ברבים" ע"י עשית איסורים! מאידך אם נחוץ על פי דין לקדש את השם בעשיית איסור, אין האיסור איסור אלא היתר גמור!....

רבני דורנו הקרובים לנו ראו תמיד בחיוב רב את קיומה של תנועת בני"ע; החל מראש הרבנים לא"י דאז, מרן הרב קוק זצ"ל, שליווה בחיבה את אגון בני"ע מאז היווסדו; ועד ראש הרבנים בדורנו, הרב שלמה גורן שליט"א, ואלו מדבריך נראה שאתה היחיד מכל רבני התנועה הקרובים לנו החותך את דיננו לאיסור "מוחלט".

עם זאת ראויים דבריך לדיון עניני מתוך כבוד ראש. אעבור עתה לניתוח תשובתך הענינית..." וכאן עובר א"ש לדיון הלכתי וסוציולוגי מפורט של קרוב ל100 עמודים, המצדיק ומעודד לכתחילה את קיומה של חברת נוער דתית מעורבת.

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה אישית מאותם הימים - בשבט שלי שבט התחיה סניף מרכז ירושלים, הייתה קבוצה של חניכים שהתקרבו לפרופ' ישעיהו ליבוביץ ז"ל, היו הולכים אליו לבית לשמוע שיעורים וכשהיו מגיעים בשבת לפעולות בסניף היו מעבירים את רעיונותיו. הדבר גרם לתסיסה בין החניכים ולוויכוחים רבים מחד לתסיסה אידאולוגית ולפעולות בעד ונגד, ומאידך לשיתוק מסוים ביכולת לפעול יחד למען מטרה משותפת. הייתה הרגשה ש'הספינה מחשבת להישבר' והוחלט לעזמין את המזכ"ל אמנון שפירא שיפסוק בסוגיה. כל השבט התכנס וא"ש הגיע, הוא שאל מה בפינו הקשיב קשב רב ל"שני הצדדים" ואז חייך חיוך רחב ואמר משהו מעין זה "אתם לא יודעים כמה אני שמח לשמוע שמטרידים אתכם שאלות ברומו של עולם ואתם אנשים חושבים ואכפתניקים, זה זמן רב שלא הזמינו אותי לדבר על נושא שאיננו 'חברה מעורבת'..." ולאחר המחמאות שהפשירו את האוירה הקשה. הוא ספר לנו על הרצאותיו של פרופ' ליבוביץ בקיבוצים הדתיים בשנות החמישים, על הכריזמה שלו ונקודות האמת שישנן בחלק מטענותיו ומאידך על כל ש"כשתתבגרו" תבינו שהעולם יותר מורכב וכו' – בחכמתו ובכבוד שהקרין כלפינו הצליח א"ש להפיג את המתח שהיה בשבט ולתת לנו תחושת אמון שאנו מסוגלים להמשיך חקור ולבדוק ולהתווכח ולבסוף לבסס את השקפת עולמנו בכוחות עצמנו.


יום העצמאות ברחבת בית הכנסת בטירת צבי

 

ב 1984 יצאה חוברת בשם "האשה בתמורות הזמן" בהוצאת הקיבוץ הדתי ונאמני תורה ועבודה (ט / 9.1 / 043) בחוברת מובא מאמרו של א"ש שהוא בעצם תמלול של הרצאה שמסר ע"פ בנושא "מעמד האשה בחברה מעורבת בת זמננו – תמורות על פי ההלכה" א"ש פתח את הרצאתו בהצגת השאלה "נעסוק בנושא רגיש עד מאוד – המערכת שבינו לבינה כמערכת של חברה מעורבת... יושבת פה היום, בחדר הזה, קבוצה מעורבת של גברים ונשים, דבר שלא היה ניתן להעלותו על הדעת לפני שלושה דורות כמעט באף פזורה יהודית, בין אם היא בארצות הבלקן, בצפון אפריקה או באירופה...ברצוני להציג שתי שאלות. האחת: האם על פי ההלכה מותר לקיים פעילות של חברה מעורבת, שיש בה שותפות מלאה בין אשה לגבר בפעילות החברתית, התרבותית והתורנית? השנייה: אם אכן על פי ההלכה הדבר מותר, האם הוא גם רצוי?"

א"ש דן במקורות שונים המוכחים לדעתו שההלכה בכל הנושאים הקשורים למעמד האשה, לעולם לא קפאה על שמריה, והגיבה לשינויים שחלו בעולם הכללי בנושא זה, והוא מסיים:

"הרבנות הראשית, בעלי הפוסקים ובעלי ההלכה יפסקו לנו, כמו לכל דור ודור, כיצד לנהוג. החזרת האשה למה שהייתה לפני מאה שנה כמוה ככריתה של חמישים אחוזים מעם ישראל. הבנות יתמרדו, הגברים יתמרדו והדבר לא יתקבל. אי אפשר לסגור את האישה מאחורי חומות דלתיים ובריח. יחד עם זאת אסור לטעון שאשה הבוחרת להתרכז בעשייה בביתה היא מוגבלת, חלילה. אלא שיש לנו היום אפשרות לשאת את דגל התורה, ההלכה והצניעות יחד עם דגל המדע, החינוך והמעורבות, יחד עם החינוך החברתי והלאומי. דגלים אלה אינם סותרים, חלילה, זה את זה כפי שיש הרוצים להוכיח, אלא אדרבא משלימים יפה זה את זה. להערכתי, תורת ישראל ועם ישראל מחייבים שכך יהיה הדבר"

גם במחקריו האקדמאים עסק א"ש בנושאים בעלי השלכות לימינו וכתגובה לאירועים ולפולמוסים

שהעסיקו את הציבור הישראלי, כך הוא מסביר את הסיבה שהביאה אותו לעסוק בנושא ספרו הראשון: דמוקרטיה ראשונית במקרא: - יסודות קדומים של ערכים דמוקרטים (א / 0.7 / 364 - מכללה) שיצא ב2009 "החיבור נולד בסדרה של מאמרים שפרסמתי בבימות מדעיות, במיוחד לאחר רצח יצחק רבין ז"ל. בציבור הושמעה אז הטענה, ש"יהדותה" של מדינת ישראל סותרת את ה"דמוקרטיות" שלה, ולדעתי, אין לך אבסורד גדול מטענה זו. לא זו בלבד שאין יהדותה של המדינה סותרת את היותה דמוקרטית, אלא אדרבא, יהדותה המהפכנית, זו לראשונה בתולדות אנוש הכירה באדם כאדם שנברא בצלם, היא המקור המוצק של רבים מערכיה הדמוקרטים שלה ושל העולם כולו...אכן "דמוקרטיה" היא ערך חשוב ומכונן בחיינו, אבל זו בנקל עלולה להיצבע בגוון פשיסטי אם נקבלה כערך עליון, טוטליטארי וחסר רגישות (כפי המסתמן במגמה המדאיגה, ההולכת ומתפשטת במדינת ישראל של הדור האחרון) עיון מעמיק במקורותינו מלמד, כי ערכי המוסר והצדק הם היחידים המוחלטים, והם שעומדים מעל לכל משטר פוליטי, ולו הדמוקרטי ביותר. ויהי רצון שהספר יעלה חן מלפני הקוראים, ויקבלו בהבנה את הנחתי היסודית על קיומה של "דמוקרטיה קדומה" במקורותינו. שילוב מורכב וחיוני זה, בין המורשת היהודית ובין עולמנו החדש, הוא תכלית חיינו וכל כיסופנו בארץ ישראל, תיבנה ותיכונן לעד"

כשש שנים לאחמ"כ פרסם א"ש את ספרו השני "אנרכיזם" יהודי דתי (נ / 7.6 / 257 – מכללה) בהקדמה

הוא מסביר את מהותו של הספר: "ספר זה הוא מעין חלק ב' של ספרי הקודם, דמוקרטיה ראשונית במקרא. ...תוך מלאכתי בבירורם של ערכים דמוקרטיים במקרא, נתחוור לי, שהמקרא אינו "דמוקרטי" בלבד, אלא הוא גם "אנרכיסטי", במובן של העדפת השופט על המלך, העדפת המוסר והצדק על המערכת הפוליטית ההיררכית, והעדפת הקהילה והחברה על פני ה"מדינה". כך התחלתי בפסיעות ראשונות של מסע מרתק, שעניינו חיפוש אחר קול מיוחד זה. אמנם ידוע לכל כי במקרא ובמסורת היהודית יש קול מרכזי התומך במלך ובמלוכה, במלך מבית דוד ואף במלך המשיח. ועם זאת, נתחוור לי, כי ישנו גם קול מרכזי אחר, המנוגד לקודמו, והוא קול "אנרכיסטי": קול, המסתיג ממלכות אדם בראותו בה מאיסה במלכות שמים; ו"קול" זה הוא נושא החיבור שלפנינו"



 


בשנים האחרונות החליט א"ש לסכם את משנתו הרעיונית בכתיבת ספר שיבטא את המסר הגדול של התנ"ך והיהדות לעולם, ואת תרומתו של התנ"ך לתיקון העולם בעבר בהוה ובעתיד. למרות מחלתו הקשה הוא הקדיש לכתיבת הספר את כוחותיו האחרונים, וזכה לראות את המהדורה העברית בדפוס, ולסיים את התרגום לאנגלית. הספר נקרא: מה חידשה היהדות בעולם? – התנ"ך 80 מהפכות (מספר לא סופי).

בהקדמה לספר א"ש דן בעשר שאלות מתודולוגיות ערכיות ואישיות: מהי הגדרת "מהפכה בתנ"ך"? מהו אופי החיבור? האם מגמה מנוגדת זו, בין מסורת לחידוש – אינה יוצרת סתירה בתורה? האם מהפכות אלו ראשיתן בתנ"ך, או אולי יסודן בעידן מוקדם יותר ובתרבויות אחרות? האם מהפכות התרחשו רק בתנ"ך, האם לא היו מהפכות גם מאוחר יותר, בתלמוד ובמחשבת ישראל לדורותיה? האם החיבור אינו חד צדדי. האם פרשנות התנ"ך של חז"ל, שגם עליה הסתמכתי, אינה מגבילה את המחקר המדעי? האם הסתמכות על פרשנות התנ"ך של חז"ל אינה מביאה לידי פונדמנטליזם? יש השואלים: "אני אדם לא דתי, אז מה הטעם שאקרא תנ"ך שהוא טקסט דתי"? ולבסוף הוא שואל "מדוע כתבתי את החיבור הזה? על שאלה זו הוא עונה "גדלתי בציונות הדתית של פעם; בבני עקיבא ובקיבוץ הדתי, ונשאבתי לרעיון של "תיקון עולם". שתי מילים אלה הן תמצית התורה והיהדות, ונולדו לשם דרבון רוח האדם והחברה לתיקון מתמיד כדבר"

לאחמ"כ עובר א"ש לדון בשמונים המהפכות, אותם הוא מסווג לשלשה עשר תחומים שונים: אדם, בין אדם לאלוקים, מחשבת האדם, חירות האדם, כתבי הקודש: שפה עשירה ומורכבת, כתבי הקודש: שפה דת וערכים, חובות האדם המולידות ממילא את זכויות האדם, בין אדם לקהילה ובינו לבין האומה המדינה והעולם, דמוקרטיה מקראית קדומה, מלחמה ושלום, אקולוגיה, האדם ותיקונו של עולם, מחורבן לתקומה.

בשער הספר א"ש מקדיש את החיבור בהקדשה מיוחדת המסכמת בעצם את מפעל חייו:

"חיבור זה מוקדש באהבה

למשפחתי שאותה זכיתי לבנות עם רעיתי, הדסה שלי,

לכל חברי היקרים בקיבוץ טירת צבי ובקיבוץ הדתי בכלל,

לכל חברי בני עקיבא בעבר והיום,

לכל היהודים בישראל ובתפוצות המחפשים את סוד הקיום היהודי,

לכל הלא יהודים בעולם, הפתוחים למחקר המתחדש של ספר הספרים, התנ"ך, כדבר ה' לאברהם" "ונברכו בך כל משפחות האדמה".

ולסיום בספריתנו נמצא קונטרס נחמד שכתב א"ש ז"ל "אקדמות" (ז / 4.6 / 012) – שהוא תרגום לעברית וציון מקורות וביאור קצר של הפיוט הארמי "אקדמות" הנאמר בקהילות אשכנז בשבועות. מומלץ בשבועות הבעל"ט לקרוא את הפיוט בעזרתו לעילוי נשמתו.

בשורות האחרונות של אקדמות נאמר (בתרגומו של ר' אמנון) "הזכאים כשם ששמעתם זו השירה. קבועים כן תהיו באותן החבורות של הצדיקים. ותזכו לשבת במעלה השורות (במרום). כי תשמעו לדבריו (של ה') היוצאים בהדרה".

מסתמא יושבים כעת במרום באותה שורה וחבורה: ה"קומונר" הרב חיים דרוקמן זצ"ל ומזכ"ל התנועה ר' אמנון שפירא ז"ל, עוסקים בתורה ובעבודה ושרים יחד את שירת ה 'אקדמות' ואת "זמרת בני עקיבא".






Commentaires


פוסטים אחרונים

bottom of page