top of page

רבי חיים פאלאג'י (החבי"ף) זצ"ל פרק שני – רעידת האדמה באיזמיר, פטירתו וקבורתו.


חידושים וחדשות מספריית ישיבת הר עציון

מאת: דוד ארונובסקי



ראשית, לפני שנעבור לפרק החדש, ברצוני להוסיף שתי הערות לבלוג הקודם. כתבתי ב'קריצה' ש"אני מסופק האם החבי"ף שמע על ר' נחמן מברסלב" והעיר לי דוד אלטלף שבוודאי ובוודאי שהכיר את ספרי רבי נחמן ותלמידו ר' נתן, ולא רק הכיר אלא העריך וציטט מספריהם בכמה מקומות בספריו. לדוגמה בספר 'רפואה וחיים' פרק ח אותיות ט – יא מצטט החבי"ף סגולות מספר המדות של רבי נחמן לעוברי ימים, ועוברי דרכים. בקיצור העולם הרבה יותר קטן מאשר חשבתי...בנוגע להוצאת ספריו של החבי"ף העיר לי איתי קופר שבנוסף לספרים שהוציא בחייו כבר בניו הוציאו ספרים נוספים לאחר פטירתו, ואלו רבי אברהם אלטלף הוציא רק מחדש במהדורות מחודשות ספרים שכבר יצאו בעבר.

 

כאמור החבי"ף היה רב באיזמיר שמאז ומעולם הייתה מקום מועד לרעידות אדמה כשאר חבלי טורקיה, סיפור מענין הוא מספר בספרו 'תוכחת חיים' (א / 6.2 / 21), וכך הוא כותב:

"וכבר היה מעשה בשנת התר"י (1850) מרעש ומרוגז הצילנו השם יתברך בחדש כסלו, כי ראיתי בחלומי שיהיו רעשים באותה שנה, וכן חכמי התכונה מבני בריתינו, וגם שאינן בני ברית, כלם כתבו בחלילות שלהם, מענין הרשעים בשנה זו, ובכתב יד כתבו גם כן בפרוש על איזה עירות בשם ובכנוי"

מדע הססמוגרפיה עדין לא היה קיים ב1850, אולם החבי"ף קיבל מסר בחלום שרעידת אדמה קשה עומדת לקרות באיזמיר וסביבותיה, תחזית זו חזו גם 'חכמי התכונה' דהיינו אסטרולוגים יהודים וגויים. מה הייתם עושים אם הייתם מקבלים מסר שכזה ועוד מכמה מקורות מקבילים? – הסכיתו ושמעו מה עשה החבי"ף:

"ותכף ומיד אחרי שראיתי כל זה עשיתי התעוררות גדול, כדי שישובו בתשובה בערנו אזמיר, והכרזתי תענית ציבור יום אחד, והיה בדעתי לגזור עוד תעניות ב' וה' וב', אכן בהיות כי אין הציבור יכולים לעמוד לא רציתי להכביד עליהם, כי אם יום אחד, וגם להרים כשופר קולי שישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בפיהם, ובפרט במכשול גזל ועול ברב הציבור שאינן פורעים לכל הבעלי חוב מה שחייבים מן המס לכל ההקדשיות ויתומים ואלמנות ותושבי ארץ ישראל תבנה ותכונן. וגם אינם פורעים שכר שכיר, שיש עשה ד'ביומו תתן שכרו', ולא תעשה דלא תלין פילת שכיר עד בקר, וגם מה שנהגו הצבור

לתת למילי דצדקות, כי כיון שנהגו כן ברב הציבור, נעשה להם חיוב ונדר גמור, ואין פוטר אותם...וגם תקנתי סדר למודים ברבים בכל שבוע ב' וה' וגם לשאר עירות אשר היה חלום עליהם, וגם במכתב שכתבו בספר החלילות חכמי התכונה כתבתי להרבנים שבאותן עירות דגם הם יעשו כסדר הזה..."

כתושבי נינוה בשעתם כשקבלו מיונה הנביא את בשורת "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" , מורה החבי"ף לכל יהודי איזמיר וסביבותיה להיכנס לתהליך עמוק של חזרה בתשובה ובפרט במצוות של בין אדם לחברו, לחדול מעושק ולהוסיף צדקה. התהליך שהתחיל בחודש כסלו הסתיים רק בחג הפסח, כפי שמספר החבי"ף:

"כי כמעט אחר עבור כמו ד' חדשים ממה שהתחלנו בתשובה ותפילה רגזה ותרעש הארץ, בליל ז' של פסח אחר חצות עד שכמעט היה, חס ושלום, חרבן העיר, לא יבוא ולא יהיה, והיה פחד גדול אשר לא נותרה בנו נשמה, וגם באיזה מקומות בעירות וכפרים, היו חרבות רבות, ועל דרך זה היו הרעשים ממשמשים גדולים וקטנים ימים מספר קרוב לחודש ימים, ועל ידי התעוררות בלמודים ובתפילות וצדקות ולחפש בבדקי העיר, נחם ה' על הרעה ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, וה' שומר ישראל מעתה ועד עולם אמן. ומה שליבי אומר לי כי גזרתו יתברך הייתה, חס ושלום, להיות רעש גדול להחריב את העולם, לא יבא ולא יהיה, ועל ידי שעשינו תשובה שלמה, נחם ה' על הרעה מרעשים גדולים הגורמים חרבן והריסת עולם"



 

כפי שראינו בקטע דלקמן החבי"ף דאג "לכל ההקדשיות ויתומים ואלמנות ותושבי ארץ ישראל תבנה ותכונן", ואכן ידועה דאגתו הגדולה של החבי"ף לתושבי א"י וענייה ובפרט לתושבי צפת וקשריו העמוקים עם חכמיה. בהגיעו לגיל שבעים רצה לעזוב את משרתו ולעלות לארץ ישראל, כפי שהוא מספר בספרו 'ארצות החיים –במעלות והלכות ארץ ישראל' (ד / 9 / 18) "היכא דמרביץ תורה בישראל ורבים צריכים לו ונדר לעלות לא"י יש להתיר לו (את הנדר) (מוהר"מ מינץ סי ע"ט)... אמנם הרב בית יהודה (ח"ב סי' קכ"ז) כתב דאעפ"י דאיכא מצוה דללמוד לאחרים ורבים צריכים לו ישיבת א"י עדיף, יע"ש. ובשנת התרטו"ב גמרתי בדעתי לעלות לא"י כי חנני ה' בן שבעים שנה וקמו עלי ממוני-הזמן [מלשון ממון ד.א.] וטובי העיר וכמה מרשומי עירנו ולא הניחוני והפצירו בי ביתר שאת שלא לעזוב אותם, האל ברחמיו יתקננו בעצה טובה מלפניו וינחני במעגלי צדק למען שמו אכי"ר"

גם בנו רבי אברהם פאלאג'י מספר על פרשה זו בסוף ספר 'צואה לחיים' , ועל היתרון שמצא בדיעבד בכך שלבסוף הוא נשאר ונקבר באיזמיר:

"ארץ ישראל – השתדל הרבה עם בני ארץ-ישראל עד שעשה קופה לארץ ישראל, דטרחתו מרבה ושכר טרחו מועטת, וגם חיבר ספר "ארצות החיים" על מעלת ארץ ישראל. ואין ספק דנחשב כאילו דר שם, כפי הקדמת הרב חיד"א זיע"א בספר "יוסף אומץ", דתפילותיו עולות כבני ארץ ישראל. וכמה פעמים גמר בדעתו לילך לארץ ישראל, ולא הניחוהו רשומי העירה, וכל ימי הייתי מצטער על זה, ושוב בסוף ימיו לא

הפצרתי בזה, כי אמרתי אל לבי, על כל צרה שלא תבוא יבוא עזרי מעם ה' להשתטח עליו שהוא יבקש רחמים"

ואכן החבי"ף נשאר עם בני קהילתו בעיר איזמיר עוד כאחד עשרה שנים עד שנפטר כבן 81, ושם נקבר. ראו תמונת מצבתו, ונסו לקרוא את הכיתוב העמוס (כנראה שבאיזמיר לא שילמו לאנשי המצבות לפי מספר האותיות...)

אם התחברתם לדמותו של החבי"ף וברצונכם לצאת לטורקיה להשתטח על קברו https://www.kikar.co.il/haredim-news/347624, אתם עשויים להיתקל בבעיה, מפני שהוא עצמו בספרו ארצות החיים (פ"ח אות ח) עסק בשאלת היציאה מארץ להשתטח על קברות צדיקים, ופסק כך:

"מאחר כי ישיבת א"י היא מ"ע אין לצאת ממנה כדי להשתטח על קברי הצדיקי' כי ליכא מצוה ומ"מ אם הוא ע"מ לחזור מותר ועוד אדרבא אף כי להשתטח על קברי הצדיקים הוי מצוה רבה כי זכותם יגינו עליו אבל צריך תנאי שלא יהי' מתבטל מן התורה ומן המצוות ובפרט אם הוא ת"ח שמתבטל מדברי תורה"

אבל – יש פתרון! בהמשך הדברים הנ"ל של בנו רבי אברהם בספר 'צואה לחיים' הוא מוסיף ומספר:

"וכבר באה אגרת מעיר הקודש צפת מחכם ירא, וכיון את השעה ביום ההוא דאדם גדול נראה בחלום לדביתהו (=לאשתו) לעורר אותם משנתם: קומו לקבור גברא רבא שבא מחוץ לארץ לכאן. וכזה ממש אבותינו ספרו לנו על מורנו הרב כהנא רבא בעל "שבט מוסר" זיע"א, ברוך היודע, הנסתרות לה' אלוהינו). ויש צדיקים שמגיע אליהם דמקומם הוא ארץ ישראל אפילו בחוצה לארץ..."


כלומר ישנו סיפור של חכם צפתי שבאותו הלילה שנפטר החבי"ף באיזמיר, חלם חלום שעליו ל"קבור" את החבי"ף בבית העלמין העתיק בצפת. אם כן נמצא כי אין צורך לצאת לטורקיה על מנת להשתטח על קברו של החבי"ף ואפשר לעשות זאת בארץ ישראל בבית העלמין העתיק שבו קבורים קדושי וצדיקי עליון וגם החבי"ף, לפחות לפי דברי אותו חלום...

על כל תוקפו וגבורתו של רבי חיים פאלאג'י זצ"ל ניתן לקרוא בספר: תולדות החבי"ף : מסכת חייו ומפעלו של... רבינו חיים פאלאג'י ראש הרבנים... איזמיר... וסקירה כללית של הרבנים וחיי היהודים באיזמיר מהמאה הי"ז עד פטירתו / מאת הרב שמעון ארי' לייב עקשטיין (מ / 9 / 43).


ונסיים בקטע מוזיקלי הפעם: הפיוט "יודוך רעיוני" מאת: רבי ישראל נג'ארה. מושר בנוסח יהודי ע"י רבי שמואל אלטלף ז"ל, בנו של רבי אברהם אלטלף וסבו של תלמידנו ר' דוד אלטלף יצ"ו.



תגובה 1

1 則留言


訪客
2023年2月17日

אודות השריפה וספריו של החבי"ף מסופר, כפי שנכתב בסקירה הראשונה שהוא התאבל מרה על האובדן הגדול של כתבי היד שנתכלו בשריפה ומאן להנחם. באחד הימים הגיע אליו בנו, רבי אברהם עם שק מלא דפים ואמר לו שהצליחו למצוא כתבי יש שלו שניצלו מהשריפה. החבי"ף בשמחה רבה פתח את השק וגילה בו דפים חלקים. בכעס על בנו, שאל אותו אם הוא בא להוסיף צער על צערו. השיב לו רבי אברהם, מי שכתב את אלה שנשרפו יכתוב אותם, או אחרים במקומם מחדש. בעקבות זאת הוא חזר לעצמו והחל לכתוב מחדש את תורתו.


אבי אלטלף

按讚

פוסטים אחרונים

bottom of page