האם ומה המשותף לתימן ישיבת נובהרדוק וישיבת פורת יוסף?
היום הסתיימו שבעת ימי האבל על פטירת הגאון הרב שמעון בעדני זצ"ל (1928-2022), ר"כ תורה וחיים, נשיא מוסדות תורה רבים, וראש מועצת חכמי התורה. בערך על הרב בויקיפדיה נכתב כך:
"נולד בשכונת נחליאל בחדרה, בן הזקונים של דוד וחביבה בעדני, שעלו מתימן לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוריו שכלו 6 ילדים מתוך עשרה. למד בישיבת נובהרדוק בחדרה ובהמשך עבר לישיבת בית יוסף-נובהרדוק בירושלים והיה מתלמידי הרב שך. לאחר מעברו של הרב שך לישיבת פוניבז' עבר לישיבת פורת יוסף, והיה לתלמידו של הרב עזרא עטייה"
כיצד מגיע נער תימני יליד הארץ לישיבת נובהרדוק, באיזה שפה לימדו בה? והאם באמת הרב בעדני היה תלמיד של הרב ש"ך עד שהרב ש"ך עבר לישיבת פוניבז'? הרב ש"ך התמנה לר"מ בפוניבז' ב -1952 (עפ"י ויקפדיה ערך ישיבת פוניבז') כאשר הרב בעדני היה בן 24 ואם רק לאחמ"כ עבר לפורת יוסף, נמצא כי בשנים שבהם מתעצבת דמותו הרוחנית והלמדנית של תלמיד הישיבה הרב בעדני למד בישיבת מוסר ליטאית והיה מצופה אולי שיקים ישיבה ספרדית-ליטאית וימסור בה שיעורים בשיטת לימוד ישיבתית ליטאית (דוגמת ישיבת 'קול יעקב' של הרב יהודה עדס שליט"א בבית וגן בירושלים) ושיחות מוסר בנוסח נובהרדוק. אולם לא כך פני הדברים הרב בעדני הקים את כולל 'תורה וחיים' בבני ברק שהוא כולל ללימודי הלכה לאברכים ספרדים, ולמד ופסק בעיקר בשיטה הספרדית.
אז ב"ה ששמת חלקנו מיושבי ספרית ישיבת הר-עציון, שיכולים לבדוק את הדברים ולא לסמוך בעיניים עיוורות על גב' ויקיפדיה, נגשתי למדף והוצאתי את הספר: מרן הרב ש"ך - ספר תולדות חייו של רשכבה"ג מרן רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל (מ / 8 / 106), ושם מסופר כי בשנים תש"ב – תש"ג (1942-1943) היה הרב ש"ך ר"י בישיבת בית יוסף נובהרדוק בירושלים, אך בראשית תש"ד כשהוקמה ישיבת פוניבז בבני ברק ע"י הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל הוזמן הגר"ש רוזובסקי לכהן בה כר"י ועזב לשם כך את משרתו בישיבת לומז'ה בפתח תקוה, תלמידי לומז'ה (שחלקם למדו אל הרב ש"ך כשימש כר"מ ישיבת הישוב החדש) ביקשו מהנהלת הישיבה להזמין את הרב ש"ך לשמש כר"מ מרכזי בישיבתם במקום ר' שמואל. ההנהלה נענתה לבקשת התלמידים והרב ש"ך עבר ללמד בלומז'ה שם לימד עד שנת תש"ט (1949) שבה הוזמן ע"י הרב צבי יהודה מלצר זצ"ל רבה של רחובות, חמיו של מורנו הרב עמיטל זצ"ל לכהן כר"מ בישבת קלצק ברחובות. שם הוא כיהן כר"מ עד תשי"ב (1952) שבה הוזמן לכהן כר"י בפוניבז' לצדם של הגר"ד פוברסקי והגר"ש רוזובסקי שאותו החליף כנזכר שמונה שנים לפני כן בישיבת לומז'ה.
אז נחזור לענייננו, הרב בעדני למד בממ"ד בחדרה בשנות ילדותו, בגיל 13 עבר למתיבתא נובהרדוק בחדרה שהקימו כמה שנים לפני כן הרב אלחנן פרלמוטר והרב יעקב גלינסקי בוגרי ישיבות נובהרדוק בחו"ל. במתיבתא נכרו כשרונותיו והתמדתו והוא נשלח לאחר כשנה ללמוד בישיבת הגבוהה בית יוסף נובהרדוק בירושלים, שנוסדה ב- 1938 ע"י הרב בן ציון ברוק וראש הישיבה בה הרב ש"ך, השיעורים היומיים נמסרו שם בעברית והשיעור הכללי באידיש! הרב בעדני למד אצל הרב ש"ך במשך כשנתיים בלבד בהיותו כבן 14-16 עד שהרב ש"ך עזב את הישיבה לטובת ישיבת לומז'ה במקום ר' שמואל שעבר לישיבת פוניבז'. וכך סיפר הרב בעדני בספר הנ"ל על תקופה זו:
"מרן זצ"ל ( =הרב ש"ך) התמסר אל תלמידי הישיבה בכל לבו ובכל נפשו. משום כך אירע לעתים, שכאשר ניגש בחור לדבר עמו בלימוד, היתה השאלה הראשונה ששאל אותו ראש הישבה: "מה אכלת היום?" וכששמע את התשובה, היה מגיב: "לא, אין זה מספיק, הא לך כסף ולך לקנות מאכל נוסף". הוא דאג לא רק לרוחם של בני הישיבה. דאגתו - כאב רחום, היתה נתונה לכל צרכיהם"
בגיל 16 עבר הרב בעדני לישיבת פורת יוסף, שם הפך לתלמידו של הרב עזרא עטיה זצ"ל ושם בנה את עולמו הרוחני והלמדני גדל בתורה עד שהפך בגיל 31 לאחד מראשי ישיבת פורת יוסף ולבסוף גם לאחד מגדולי הדור חבר וראש מועצת חכמי התורה של ש"ס. הישיבה שהקים ובה התפלל נהגה כמנהג יהודי ספרד, אבל בביתו פנימה נהג הרב בעדני במנהגים שונים כמנהג יהודי תימן.
אז מה הסיפור של ישיבות נובהרדוק כאן בארץ? וכיצד נער תימני מגיע ללמוד בהם? בראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת עלו בצורה מאורגנת כמה מתלמידי ישיבות נובהרדוק לארץ במגמה להקים בארץ רשת ישיבות נובהרדוק שיחנכו בדרכה המיוחדת של ישיבת נובהרדוק, הם הקימו ישיבות נובהרדוק בת"א, בני ברק, ירושלים, וחדרה וניסו את מזלם גם בחיפה ובצפת. למרות כושר הארגון של אנשי הישיבה, והתמיכה שקיבלו ממנהיגים בישוב, תלמידי הישיבה שהגיעו מפולין נטשו אותה ברובם לטובת חיי מסחר וחקלאות, והם 'נאלצו' לגייס תלמידים מהישוב הישן, חסידים וגם מעט ספרדים ותימנים. התלמידים הנ"ל לא התחברו לרוח הישיבות ולא עזרו לבסוף לקומם אותם, עד שחלקם נסגרו וחלקם הפכו לכוללים רגילים. מעניין שישיבת סלבודקה שעלתה לארץ לחברון עוד ב1924 עלתה ופרחה והפכה במשך שנים רבות לישיבה המרכזית והחשובה בארץ שסיפקה את 'כלי הקודש' של עולם הרבנות והדיינות. ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי בספרו המרתק 'למדנות מוסר ואליטיזים – ישיבת סלבודקה מליטא לארץ ישראל' (מ / 2.31/ 28) מקדיש פרק מיוחד לשאלה מדוע הצליחה ישבת סלבודקה (חברון) להתקלם כה יפה בא"י, ומדוע נכשלה ישיבת נובהרדוק לנטוע שורשים בארץ, וכך הוא מציע:
"מה הוא אפוא ההסבר להצלחתה של סלבודקה ולכישלונה של נובהרדוק בארץ ישראל? ...ההבדלים בין שני הישיבות היו נעוצים עמוק במשנתן הרעיונית ובאופיין החברתי ולא היו יד המקרה. במישור הרעיוני, פתיחותה של סלבודקה על ערכי המודרנה אפשרה לה לעמוד אל מול האתגרים החדשים בהצלחה בלתי מבוטלת. העקרונות של שיטת 'גדלות האדם' ושל 'חיוב התענוגים' של הסבא מסלבודקה התמזגו עם אווירת האידליה והחזון שאפפה את הישוב החדש, כולל החרדים אשר בו. ובמישור החברתי, התברר שהחינוך הסלבודקאי, שטיפח אקסלוסיביות ושאיפות לביטוי אישי, יצר קרקע פוריה לקליטת רעיונות חדשים ולפיתוח הרצון להשתלב באופן מעשי במפעל ההתישיבות, אם כי תוך כדי ביטוי למסורת...
כפי שראינו, מבחינת יחסי הציבור ודפוסי הארגון לא נפלו הנוברדוקאים מן הסלבודקאים ואולי אף עלו עליהם. ואולם בכל הנוגע לתוכן הפעילות, למנטליות ולמבנה החברתי, הם לא יצרו את התנאים המתאימים להתמזג עם הסביבה החדשה. עם הזמן נוכחו הנוברדוקאים לדעת כי לאידאלים המהפכניים נוסח מזרח אירופה אין מקום בארץ ישראל, גם לא ביושב החרדי. החויה הנוברדוקאית של התלמידים העולים נפגעה קשות אל מול הישוב המתפתח והחלום הציוני שהגשים את עצמו. קשה היה לתלמידים להחיל את המונחים של נובהרדוק על הישוב החדש ויושביו, העמלים לכונן את ארץ אבותיהם, ולהגדירם כמי שעוסקים ב'הבלי העולם הזה'. ישיבות 'בית יוסף' בתל אביב ובבני ברק ננטשו בהדרגה מתלמידיהן המקוריים שבאו מפולין. רובם פנו לחיי פרנסה ולחקלאות ורק מעטים מהם הפכו רבנים וכלי קודש...
...בקרב התלמידים העולים מישיבת נוברדוק החליפה החוויה הארצישראלית האופטימית את החויה הפסימית, שעליה התבסס העולם הרוחני והדתי של נוברדוק. האתוס הנוברדוקי התובעני לא היה מסוגל לפעול בסביבה חדורת אידאל וחזון. יעדה המרכזי של נוברדוק היה ה'יחיד', כלומר המבט של האדם פנימה אל תוך נפשו, ושיח זה איבד ממשמעותו בסביבה שהתנהלה לאור אידאל לאומי, בחברה שכל יחיד ויחיד שעבד בה את עולמו הפנימי לאידאל הקולקטיבי"
אגב, אחד מחשובי תלמידי ישיבת 'בית יוסף' נובהרדוק בבני ברק ותלמידו של הסטייפלר, היה הרב אברהם צוקרמן זצ"ל שבמקביל ללימודיו בישיבה היה פעיל בתנועת בני עקיבא ולאחמ"כ עמד בראשות ישיבות בני"ע לצידו של ידיד נפשו הרב משה צבי נריה.
על האוירה באותם ישיבות נובהרדוק בא"י ועל לבטי התלמידים שם בין חיי הישיבה לחיים בחוץ, ניתן לקרוא בספרו של שמואל בן ארצי: בין יוצר ליצרו, תל אביב 2008 .
אז לסיכום: מה ראינו? נער ארץ ישראל ממוצא תימני, שמתקבל ללמוד בישיבת נובהרדוק ארץ ישראלית, ועוזר למלא את השורות החסרות מתלמידי הישיבה המקורים שנטשו אותה לטובת ישוב הארץ, לבסוף הוא מתגלגל לישיבת פורת יוסף הצעירה (נוסדה ב- 1923) ונוטל חלק בהקמת עולם התורה הספרדי והופך לאחד ממנהיגיו. ואולי זה תמצית הסיפור של קבוץ הגלויות ושל עולם התורה שקם בא"י מחורבות עולמות התורה שחרבו באירופה ובמזרח, תוך כדי הסתגלות מסוימת למציאות הארץ ישראלית החדשה, שמירת זהויות עדתיות מחד והשפעה וערבוב מאידך.
ולבסוף שימו לב, שהרב בעדני נדד בין ישיבות אשכנזיות וספרדיות, אבל לא למד בישיבות תימניות אולי פשוט, מפני שלא היו כאלה בזמנו. בשנים האחרונות ישנם יוצאי תימן שמקימים מוסדות מיוחדים לבני תימן, שלומדים ומתפללים בהם, אך ורק בהגיה, ובשיטה התימנית.
ולסיום, אני פונה אליכם:
מה דעתכם, האם כאן בא"י יש מקום לישיבות עדתיות?
האם אפשרי לפתח ישיבה כלל ישראלית שתינוק משיטות לימוד שונות שהתפתחו בגלויות השונות, וכיצד ניתן לבצע זאת, או שמא ישיבה חייבת לקבל שיטה מסוימת כדרך לימוד מרכזית ומשפיעה?
אנא ענו תשובות מנומקות, בקבוצת הווטסאפ 'על ספרים וסופרים', בגלל שהנושא עשוי להיות מעט נפיץ אנא הקפידו הקפדה יתירה על שפה נקייה, טיעונים עניינים וכבוד אחד בשני.
